החיים במרוץ והמוח הנודד

החיים במרוץ והמוח הנודד: איך פיזור דעת וחוסר ריכוז גורמים לנו לשכוח.

מבוא:

יצאתם מהבית, וברגע שסגרתם את הדלת – נזכרתם במשהו ששכחתם. לא איזה פריט שולי – אלא משהו מהותי: מפתחות הרכב, הארנק, הלפטופ שבלעדיו אי אפשר להתחיל את יום העבודה. חוזרים. אוספים. שוב יוצאים. ואז... עוד שכחה. מוכר? התסריט הזה חוזר על עצמו כמעט כל הזמן ובלי לשים לב, הופך למעגל בלתי נגמר המוביל לתסכול.

בעידן הנוכחי, בו החיים דוהרים בקצב מסחרר, מוקפים בגירויים בלתי פוסקים, הודעות קופצות, אינספור משימות ולחצים מתגברים – יותר ויותר אנשים מוצאים את עצמם מתמודדים עם תופעת השכחה היומיומית. לעיתים קרובות אנו נוטים לייחס אותה לעייפות או ללחץ, אך במקרים רבים, שורש הבעיה נעוץ בשכחה כתוצאה מפיזור הדעת, בחוסר יכולת להתמקד ברגע נוכחי ובקושי לשמור על מיקוד הקשב לאורך זמן.

מהי בעצם "שיכחת פיזור דעת"?

שיכחה מסוג זה אינה מעידה על כשל בזיכרון עצמו, אלא על היעדר נוכחות מנטלית ברגע ההתרחשות. תארו לעצמכם סיטואציה בה אתם מכניסים משהו חשוב לתיק תוך כדי מחשבה על פגישה קרובה, או מקבלים החלטה מה לקחת מהבית כשאתם כבר חצי בחוץ עם הראש בעבודה. במצבים כאלה, המוח פשוט אינו מקודד את הפעולה בצורה מספקת, ולכן גם לא מצליח לשלוף אותה מהזיכרון מאוחר יותר. זה כאילו הרגע הזה "חלף על פנינו", בלי שנכחנו בו באמת.

סיפור מהחיים – כשהשכחה הופכת לשגרה:

כדי להמחיש את התופעה, קחו לדוגמה את סיפורה של ליאת, מתאמנת שלי בת 32, צעירה אינטליגנטית, פעילה ומוכשרת – אך עם נטייה מובהקת לפיזור דעת – כל יציאה שלה מהבית מלווה בריצות הלוך-חזור: פעם שכחה את מפתחות הרכב, בפעם אחרת את הלפטופ, ופעם את המשקפיים. זה כבר הפך לבדיחה קבועה במשפחה: 'תחברי את הראש לגוף' מזכירים לה בהומור בכל יציאה מהבית.

אבל לפני יומיים, קרה מקרה שטלטל אותה רגשית וגרם לה להבין שהמצב דורש שינוי.

בטיסה חזרה מחו"ל, היא שכחה את תיקה האישי בבית קפה הומה בשדה התעופה. תיק ובו מסמכים חשובים לעבודתה, משקפי שמש יוקרתיים, AirPods חדשות שרק לאחרונה רכשה, כרטיסי אשראי ועוד כל מיני חפצים בעלי ערך כספי ורגשי שלא כדאי לאבד. היא גילתה זאת רק בבית. ובעלה, שעד לאותו רגע גילה סבלנות מרשימה להרגלי השכחה שלה, הגיב בנימה שהעידה על מידה מסוימת של תסכול: 'אני כבר לא יכול יותר. אין לי כוח לזה. הפעם, תתמודדי עם זה לבד. בעצמך!'.

למזלה הרב, מכשיר איתור חכם ,(Air Tag) שהצמידה לתיקה, אפשר לה לאתר את מיקומו במהירות. אך הבהלה שאחזה בה, ההתעסקות בחיפוש, השיחות הארוכות והבירוקטריה הכרוכה בעיניין, מנעו ממנה שינה, גזלו ממנה זמן רב ויקר והתישו אותה.

למרות סופו הטוב של האירוע הזה, הוא הותיר אותה בתחושת חרדה עמוקה וגרם לה להבין שהיא חייבת למצוא דרכים יעילות להתמודד עם בעיית השכחה שלה. 'זה היה צלצול השכמה רציני' היא אומרת, 'אני לא יכולה להמשיך לחיות בפחד מתמיד שאאבד משהו חשוב או שאשכח משהו קריטי.'

מדוע זה קורה לנו? מבט על הגורמים:

השיכחה הנובעת מחוסר ריכוז ופיזור דעת אינה תופעה אקראית. היא נובעת משילוב של גורמים שונים:

• היבט פיזיולוגי: שינה לא מספקת, תזונה לקויה וחוסר בפעילות גופנית משפיעים ישירות על תפקוד המוח. כשהגוף מותש או חסר אנרגיה, המוח מתקשה להתרכז ולעבד מידע, מה שמוביל לשכחה תכופה.

• היבט נוירולוגי: המערכת הקוגניטיבית שלנו מסתמכת על רשתות נוירונים מורכבות שמתאמות בין קשב, קידוד זיכרון ושליפתו. עומס מידע או מוסחות גבוהה עלולים לשבש את התקשורת הזו, ולמנוע מעבר תקין של מידע מהזיכרון קצר הטווח לארוך הטווח. בנוסף, קשיי קשב וריכוז הקשורים ל-ADHD, עלולים לפגוע משמעותית ביכולת לסנן גירויים ולשמור על ריכוז ממושך.

• היבט פסיכולוגי: מצבי לחץ (סטרס), חרדה או דיכאון גורמים למוח להיות עסוק בעיבוד רגשות ומחשבות פנימיות, על חשבון הקשב לסביבה החיצונית. גם אורח חיים המאופיין בריבוי משימות בו-זמנית (Multitasking) פוגע ביכולת ניהול הקשב באופן יעיל.

• היבט סביבתי: העולם המודרני רווי בגירויים – טלפונים חכמים, הודעות קופצות, רשתות חברתיות – שמקשים על שמירת מיקוד לאורך זמן. סביבה רועשת ולא מאורגנת יכולה גם היא לתרום לפיזור הדעת.

  
  

מה אפשר לעשות? טיפים מעשיים ליישום מיידי:

החדשות הטובות הן שניתן בהחלט להתמודד עם שיכחה הנובעת מפיזור דעת ולשפר את הריכוז והזיכרון. הנה מספר טיפים מעשיים שתוכלו ליישם כבר עכשיו:

• תרגול מיינדפולנס: הקדשת מספר דקות ביום (5-10) לתרגול נשימות מודעות או התבוננות בהווה מחזקת את היכולת להיות מרוכזים ומשפרת את זיכרון העבודה.

• שימוש ברשימות בדיקה (Checklists): כתבו רשימות מפורטות של כל מה שצריך לקחת או לזכור, במיוחד לפני יציאה מהבית או לפני משימות חשובות. קיימות גם אפליקציות ייעודיות שיכולות לעזור בכך.

• הגבלת ריבוי משימות (Multitasking): התמקדו במשימה אחת בכל פעם והימנעו מניסיון לבצע מספר פעולות במקביל. זה משפר את איכות הביצוע ומפחית את הסיכוי לשכוח פרטים.

• שיפור איכות השינה: הקפידו על שעות שינה קבועות, צרו סביבת שינה נעימה והימנעו מחשיפה למסכים לפני השינה. שינה טובה חיונית לתפקוד קוגניטיבי תקין.

• פעילות גופנית יומית: גם פעילות גופנית מתונה, כמו הליכה קצרה של 20 דקות ביום, משפרת את זרימת הדם למוח ותורמת לשיפור הקשב והזיכרון.

• תזונה תומכת מוח: שלבו בתזונה מזונות עשירים באומגה 3 (כמו אגוזים ודגים), ירקות ירוקים ודאגו לצריכה מספקת של מים. רכיבים תזונתיים אלה תומכים בתפקוד המוח.

• יצירת "טריגרים" להרגלים: קשרו פעולות חשובות להרגלים קיימים. לדוגמה, כל פעם שאתם נועלים את הדלת, בדקו באופן אוטומטי מפתחות, ארנק וטלפון. הפכו את הבדיקה לריטואל קבוע.

• עריכת טקס יציאה מהבית: לפני שאתם יוצאים מהבית, עצרו לרגע במקום מוגדר (לדוגמה, ליד הדלת). עברו באופן מודע על רשימה קצרה של הפריטים החיוניים שאתם צריכים לקחת (מפתחות, טלפון, ארנק, משקפיים, תיק). אמרו לעצמכם בקול או בלחש: "מפתחות - יש, טלפון - יש, ארנק - יש..." יצירת טקס קבוע זה עוזרת להטמיע את הפעולה בזיכרון ולמנוע שכחה ברגע האחרון.

• ארגון וסדר: שמרו על סביבה מסודרת ומאורגנת, הן בבית והן במקום העבודה. זה מקל על איתור חפצים ועל מעקב אחר משימות.

סיכום:

שיכחה הנובעת מחוסר ריכוז אינה בהכרח גזרת גורל. היא לרוב תוצר של אורח חיים עמוס ומלא הסחות דעת. החדשות הטובות הן שבאמצעות מודעות עצמית, תרגול טכניקות ריכוז, שימוש בכלים מעשיים ואימוץ הרגלים חדשים, ניתן להשיב את השליטה על הקשב ולחזק את הזיכרון באופן משמעותי. זה דורש אמנם כוונה, התמדה וסבלנות, אך כל צעד קטן בכיוון הנכון יכול לעשות הבדל גדול. ואולי, כמו במקרה של ליאת, גם אירוע מטלטל קטן יכול להפוך להזדמנות לצמיחה ולשינוי אמיתי.

אז, מה אתם אומרים? גם אתם מנהלים רומן מתמשך עם השכחה? ספרו לי בתגובות: מהו הדבר הכי משונה או מצחיק ששכחתם, ואיזה טריק הצלה גיליתם בדרך?

(למאמר בנושא: שכחה הקשורה בטראומה : https://bit.ly/42Irjo5 )

המלצה בנושא:

סרט: "Memento" בבימויו של כריסטופר נולאן.

הסרט אמנם מתמקד באדם עם אובדן זיכרון לטווח קצר כתוצאה מפציעה, אך הוא מעורר מחשבות מרתקות על מהות הזיכרון, האופן בו אנו בונים את המציאות שלנו דרכו, והאתגרים שבאיבוד היכולת לזכור. הסרט מציג את הסיפור בצורה לא ליניארית, מה שמכניס את הצופה לחוויה דומה של חוסר התמצאות בזמן ובזיכרון. הוא אמנם לא מתמקד ישירות בפיזור דעת, אך הוא מעורר דיון חשוב על חשיבות הזיכרון וההשלכות של פגיעה בו.